סופו של דבר

אני עצובה אבל שמחה. מצד אחד אני עצובה כי אני לא אכתוב כאן יותר..מצד שני, אני שמחה לא לכתוב כי זה אומר שאיני צריכה עוד תמיכה, והכל בסדר עם יוגב.

ברצוני להודות לד"ר תבור, לסיגל קורן ולד"ר כהן על כך שנתנו לי ייעוץ, הנחיות לתזונה ומידע לגבי המחלה של בני יוגב.
כעת, אני הרבה יותר מודעת למתרחש בגופו של בני, יודעת מהם קבוצות הסיכון, איפה המחלה שכיחה יותר ומה הם הגורמים לה, כמובן שאני יודעת מה קורה במקרה שהוא יאכל גלוטן. אני מרגישה מומחית לעניין.
בעקבות הסיוע שנתנו לי ד"ר תבור וד"ר כהן אני יותר זהירה לגבי המאכלים שאני נותנת לבני, אני מרגישה יותר מועילה בכך שאני לא עוברת את זה בצורה "עיוורת".
אני חושבת שחשוב שאנשים יהיו מודעים למחלה וכך יהיה יותר קל לחולי הצליאק להתמודד וגם לקרובים אליהם והבלוג הזה הוא אחד מהמקורות שאפשר לפנות אליהם.
הבלוג מאוד עזר לי בהתמודדות הראשונית עם המחלה וכעת אני יכולה להתמודד עם זה באופן עצמאי ללא עזרה מאנשי מקצוע.

אני מודה רבות לאחראי על עשיית הבלוג ושוב תודה לד"ר תבור, סיגל קורן ולד"ר כהן על עזרתם הרבה ועל זמנם היקר שהשקיעו בי ובילדי יוגב.
ועוד, תודה אחת קטנה אבל אולי הכי חשובה.. לכם הקוראים!
תודה שנכנסתם, תודה שהגבתם.. אתם לא יודעים כמה חשובה תמיכה מהסוג הזה.

להתראות לכולם,
מקווה שהכל יהיה בסדר,
ענת לוי.

סיכום שלוש הפגישות והדרכת המשך

ופה, אחרי שלוש פגישות עם הגברת ענת לוי, אמו של יוגב, זה הזמן לעשות סיכום והדרכת המשך.
לאחר זמן ממושך של דיאטה, ליוגב כבר אין שום תסמינים.
לאחר בדיקה שגרתית ראיתי כי ההתפתחות של יוגב נורמאלית.
היום אני מאמין כי ענת היא כבר בעלת ידע נרחב על המחלה, ומפה היא תוכל להמשיך הלאה.
ענת היא באמת אישה חזקה והיה ניכר לראות זאת לפי כל ההתמודדות שלה עם המחלה.
לבינתיים, יוגב עוד לא נגע בשום גלוטן והמצב נראה די טוב.
לכל מקרה ציינתי בפניה דבר מאוד חשוב.

"ענת.." אמרתי.

"כן?" היא ענתה.

"אמרתי: "אם הוא אי פעם בטעות ייגע בגלוטן, יש לשלוח אותו מיד למרפאה, אנחנו עוד לא יודעים את התגובה שלו לקבלת הגלוטן".

מה זאת אומרת?" היא שאלה.

עניתי לה: "תראי, יש ילדים שיש להם כאבי בטן ולא קורה להם כלום מלבד הכאבים והם לא צריכים רופא, יש כאלה שמקיאים, ויש כאלה שצריכים בדיקות אצל רופא וטיפולים שונים, שוב, כל מקרה לגופו".

בקול טיפה חושש היא ענתה: "בסדר, אני הבנתי".

הבנתי שהיא טיפה חששה, אבל מתפקידי כרופא להציג לה את כל האופציות שעלולות לקרות.
אני גם יכול להבטיח בצורה הזו שהם יהיו יותר זהירים כי אמנם המחלה לא נראית על פני השטח, אך היא חבויה שמה בפנים, וכל כמות גלוטן, אפילו סכין שנגע בלחם ומשתמשים באותו ממרח שבו נגעה הסכין בשביל למרוח ליוגב, יכול לגרום לו לבעיות.

להתראות,
ד"ר כהן,
רופא ילדים.