ד"ר תבור מומחית לילדים ולבעיות מעיים

הגברת ענת לוי, אמו של יוגב הסובל ממחלת הצליאק, הופנתה אלי דרך ד"ר כהן בתאריך 21.3.07.

בפגישתינו הראשונה החלטתי להתמקד בהיסטוריה של המחלה כדי לתת לענת רקע על המחלה במטרה לנסות להקל על התמודדות המשפחה עם הצליאק.

תחילה סיפרתי לה על כך שמקור שם המחלה צליאק היא במילה היוונית קוליאקוס, שפירושה "של הבטן" מכיוון שהמחלה גורמת לכאבי בטן.

שמה העברי של המחלה- כרסת, לקוח מהמילה כרס מכיוון שהבטן הנפוחה הינה אחד מתסמיני המחלה בעיקר אצל ילדים. כיום התברר שרוב חולי הכרסת אינם סובלים מהתסמין הנ"ל ולכן שוקלת האקדמיה ללשון העברית לשנות את שם המחלה.

הראשון שתיאר את המחלה וטבע את שמה היה הרופא היווני הקדום גלן, הידוע גם כקלאודיוס גלנוס. המחלה תוארה באופן מפורט יותר, תחת אותו שם, בשנת 1888 ע"י הרופא הבריטי סמואל גי, שאףהמליץ על דיאטת עמילן בתור התרופה היחידה למחלה. בשנת 1908 רופא הילדים כריסטיאן הרטר המליץ על אכילת שומנים במקום פחמימות. מכאן גם נוצר שם נוסף של המחלה, הקרוי על שמם של רופאים אלו, gee- herter's disease.

בשנת 1918 רופא ילדים בשם סר פרדריק סטיל המליץ להמנע מלחם. בשנת 1950 מצא סטודנט הולנדי לרפואת ילדים ווילם דיקה שהגורם הספציפי ממנו יש להימנע הוא קמח העשוי מדגנים מסויימים. המניע למחקרו היה ילדים חולי כרסת שבמהלך מלחמת העולם השניה לא טעמו לחם ושאר מוצרי חיטה, וגילו דווקא שיפור בריאותי מבחינת תסמיני המחלה. מחקרו נתמך במחקר מקביל בראשות שרלוט אנדרסון הבריטית, שהראה כי העמילן וחומרים נוספים בקמח אינם מזיקים כשלעצמם אלא רק הגלוטן. במהלך שנות ה-60 גילו מספר חוקרים בארצות הברית כגון רובין את הביופסיה של המעי הדק כאמצעי איבחון ראשי למחלה עד היום הזה.

לאחר מכן יידעתי אותה בנתונים הסטטיסטיים של החולים במחלה, שכללו:

באירלנד ובסקנדינביה ילד אחד מתוך 300 ימצא לוקה בכרסת ואילו בארצות הברית אחד מתוך6000, ומכך ניתן להסיק כי השכיחות של הכרסת באוכלוסייה שונה באיזורים שונים בעולם. הופעת המחלה תלויה בשילוב של מספר גורמים. בכלל זה נטייה תורשתית, גורמים סביבתיים שלא הוגדרו כל דרכם, וחשיפה נמשכת לגלוטן בתזונ. המנגנון הגנטי טרם בודד, אך ידוע היטב כי קיימת שכיחות גבוה של כרסת בקרב אחים וקרובי משפחה אחרים ש חולי כרסת. ושכיחות רבה יותר בקרב חולי סכרת נעורים ואנשים הלוקים בחוסר של אחד מחלבוני החיסון.

בזאת ניגמרה פגישתינו הראשונה בנושא. בשבוע הבא איידע אותה על פרטים נוספים אודות הנושא.

שלכם,

ד"ר תבור